לחקור את הגלים: עדות, תפיסה והמסע במרחבים הפנימיים

יש קונספט של תנודות רגשיות ומיפוי של תחושות ושמירה שלהן בתוך גזרה מסוימת מספקטרום של בתוך הגזרה ומחוץ לגזרה.

הקונספט מדבר בעצם על עדות ועל פיתוח היכולת להיות עד, איך לאמוד את העדות ואיך לפתח את היכולת הזו למידות גדולות יותר.

בעצם בפשטות להיות עד בתוך התהליך נע בין מצבים ששמים לב בהם לעדות, מצבים שלא שמים לב בהם לעדות ומצבים ששמים לב שהם לא בעדות, העדות באה לקצר את הזמנים ששמים לב שהם לא בעדות ואת הזמנים שלא שמים לב לעדות, מן צורת הכלה לזמן.

העדות היא תוצר לוואי של תשומת לב לחוויה הרגשית. לפעמים אדם יכול לשים לב שהוא לא שם לב לעולם הרגשי שלו, לפעמים אדם שם לב לעולם הרגשי שלו אבל הוא לא שם לב שהוא שם לב לעולם הרגשי שלו, ולפעמים אחרי תשומת לב לעולם הרגשי ישנה חוויה שמתבוננת בתהליך התשומת לב לעולם הרגשי או פשוט תשומת לב למתרחש במרחב הפנימי או החיצוני או מידה של שניהם.

מדובר פה על התפיסה שעל ידי שהייה באותו המקום (תשומת לב לעולם הרגשי) מתבצעות הקפות במרחבים תת הכרתיים, זה קורה מכיוון שמרחבים תת הכרתיים נמצאים במקומות של חוסר תשומת לב וכשיש תשומת לב לעולם הרגשי זה מעין גשר בין המרחבים שבהם יש תשומת לב למרחבים שבהם אין תשומת לב.

הסיבה שאני מתייחס לזה בתור הקפות היא שזו הדרך של מנגנון התפיסה להכיל עוד מידע, בעצם בכל פעם שהתפיסה נכנסת למסע פנימי היא עוברת דרך מסוימת במרחבים תת הכרתיים (מדובר גם על כל הליך חשיבה) ואז חוזרת למקום שהיא היתה בו לפני התהליך עם הערך המוסף שהיא קיבלה, התפיסה היא בעצם המנגנון שה’אני’ חווה דרכו את העולם מרגע הלידה, זה המנגנון שמאפשר לאמוד דברים כי הוא נותן את נקודת הייחוס הראשונה שהיא ‘התפיסה שלי אותי’.

עניין העדות הוא עדות למנגנון התפיסה, מנגנון מופשט, מורכב באופן אדיר בפשטותו.

כדי לשים לב למנגנון התפיסה צריך עדות באורך מספיק זמן כדי שהתפיסה תוכל להתחיל לשים לב אל המנגנון שדרכו היא תופסת.

כדי להיות בעדות שכזו הקונספט של למה לשים לב נהיה מופשט כי הוא כולל בתוכו מצבים שהם מעבר לחשיבה באופן ישיר, לדוגמא, כשאדם לא חושב על נושא כלשהו שלפניכן הוא חשב עליו זה בגלל שהוא הצליח להגיע להשגה מספקת בנושא הזה, ההשגה הזו היא מחשבה יותר איכותית במידה כי יש בה פחות שאלה, עכשיו אדם מבוסס על המון רבדים כאלו, שהוא הצליח לבאר וככה הם לא עולים לו על פני השטח כל עוד הם לא התערערו, מדובר על דבר שונה מהדחקה כי הדחקה משאירה נושא פתוח שבמצב של תשומת לב יעלה לעומת נושא סגור שייקח יותר זמן עד שיעלה. נושא סגור יעלה כאשר יהיה הרבה זמן לתשומת לב לעולם הרגשי. ובחזרה לנושא הפסקה, כשאדם נכנס לחוויה של תשומת לב הוא מתייחס לנושא שאליו הוא כרגע שם לב, לאחר נושא זה במידה וביאר אותו\התייחס אליו במידה מספקת הוא יגיע למידה של נחת כי הוא נתן מקום לנושא שעד כה היה מודחק מה שגורם לפחות מרחק בין הרצוי למצוי, המצב הזה יהיה בו חלקי רגעים שבהם תהיה מידה של עדות, חשוב להכיר ברגעים אלו.

עכשיו פה דיברנו על סוג אחד של הכנת קרקע פוריה להכרה בעדות, הקונספט מתייחס כמובן גם למצבים בהם עושים דברים, וזה מתייחס גם לנושא המופשט של תנודות רגשיות, רגשות הן לופ, הלופ נע בתוך מד אחיד, לפעמים מגלים עוד עומקים של המד אך הוא נע בטווח, נעים לי ופחות נעים לי. כל סיטואציה בחיים יש לה מידה של הרגשה מורכבת וההרגשה הזו מבוססת על נקודת הייחוס הראשונה (התפיסה שלי אותי מהיוולדות) וכוללת את כל הפרמטרים של כל חיי עד לאותה נקודה ומציגה מידה שלי של התייחסות לכל הפרמטרים בחיי עד כה במידות של נעים ופחות נעים. הקונספט מבוסס על זה שיש אפשרות לא להיות מופתע מהעולם הרגשי מהסיבה שהוא חזרתי וזה דבר שהופך אותו לצפוי במידה, בהסתכלות שכזו אפשר להתחיל למפות את החוויה התנודתית של העולם הרגשי, מידות של נעים ופחות נעים שבאות לידי ביטוי בגלים. רגשות נעימים מקבלים יותר מקום לנעימות שבהם ורגשות פחות נעימים מקבלים מקום לעיבוד במקום להדחיק אותם. רגשות מודחקים יוצרים חוויה של הפתעה לעולם הרגשי, לכאורה היה לו טוב ואז הגיעה רגש מודחק שנראה מפתיע כי הרצון היה לא להתמודד איתו ומוציא את ההרגשה הנעימה מאיזון, רגש מודחק מחזיר אותנו לנושא הקודם של מחשבות שלא חשבו עליהן מספיק, אני אומר לא חשבו עליהן מספיק כי גם בתהליך של לתת לרגש מקום ישנו תהליך הכרתי\תת הכרתי של איך לתת לרגש מקום וזה תהליך שאפשר להציג אותו במילים אך לרוב הוא תהליך שקט שקורה על ידי הרגשה.

ובחזרה לנושא הפסקה כאשר נותנים מקום למורכבות הרגש, לגלים הנעימים והפחות נעימים (אגב גלים של רגשות קשור לנושא של הקפות במרחבים תת הכרתיים כשאנחנו מרגישים מתחילים לנוע גלים נעימים ופחות נעימים, הגלים הנעימים נובעים מההרגשה של להרגיש והגלים הפחות נעימים נובעים מהדחקה, כשיש תהליך רגשי הוא מוביל לרגשות מודחקים, הרגשות הללו נמצאים בתת הכרה ובעצם על ידי הרגשת הרגשות נעים לנו ויש מקום לדרך שעוברת דרך הדחקות שנמצאות בתת ההכרה ושואפות לחזור אל ההרגשה הנעימה בערך באותו המקום שממנו יצאנו לאותה הדרך) בעצם נהיית דרך ועדות היא בעצם עדות לדרך, ואם מצליחים לשמור על התפיסה שלא תהיה מופתעת בזמן המסע מההדחקות היא מתחילה למפות את הגבולות או יותר נכון את האופי שבו היא תופסת, וזה חברים הדרך לתפוס את התפיסה.

יש 2 סוגים של הדחקות, הדחקות של רגשות מודעים והדחקות של רגשות תת הכרתיים, כדי להיות בחוויה שבה יש עדות למנגנון התפיסה צריך להיות בהכרה והכלה גם של גלי רגשות שהם לא באים להעיד בקשר ישיר על הדחקות שחווה האדם, כי גם אדם שחי חיים ללא הדחקות בעולמו הפנימי ברבדים של רגשות שמושפעים מחווית החיים האישית שלו לא בהכרח יהיה בחוויה של עדות למנגנון התפיסה. פה מדובר על רבדים כלליים שקשורים לתחושת בטן. כדי להיות עד למנגנון התפיסה צריך להיות במקום הנכון בזמן הנכון כדי לשים לב לפלא הזה, הדרך להיות במקום הנכון בזמן הנכון קשורה לתחושת הרגשות של איך מרגיש להרגיש רגשות, מה זה אומר? – גם שאני עכשיו שם לב לעולם הרגשי שלי שבה להכווין אותי להתייחסות כלשהי למידה של הדחקה זה קורה בזמן שבו יש תשומת לב ישירה של החוויה אל עבר העולם הרגשי, גם החוויה הזו מוקפת ברגש, זא שגם לפני שנכנסתי לחוויה של לשים לב לעולם הרגשי הייתי בחוויה רגשית וגם שיצאתי מהחוויה הרגשית וחזרתי אל ‘היום יום’ שלי זה נמצא בחוויה רגשית, חוויה רגשית הרבה יותר עדינה שנמצאת תמיד ברקע. העדות ל’גל’ רגש הזה היא הרבה יותר עדינה כי התפיסה שלנו בזמן שבו אנחנו לא נמצאים בתשומת לב רגשית נוטה לא להתייחס לעולם הרגשי שמקיף אותה כל עוד אין אירוע משמעותי יותר או משמעותי פחות שמכוון אותה לתשומת לב פנימית. הרגש הזה שתמיד נמצא הוא המפתח לתרגול עדות. כל מה שרשמתי עד כה זה הכנות כדי לתת לרגש הזה יותר מקום. גל הרגש הזה הוא מה שמחבר אותנו לאיפה שאנחנו נמצאים והוא המפתח ללהיות עדים למנגנון התפיסה, כי כל חוויה תפיסתית שלנו קורית על רקע הרגש הזה ואם נלמד לשים לב אליו נתחיל לשים לב לאופי ההתנהלות שלנו במרחבים תת הכרתיים שמנגנון התפיסה נע בהם באופן תת הכרתי עד שנוכל באופן מודע לנוע ולגשת לרבדים אלו.

הדרך לשים לב לרגש הזה הוא בתרגול עדות – קשב שָׁקט, וזה על ידי מיקוד הקשב בדברים שלא משתנים כדי לשים לב לתחושב הזו שגם היא לא משתנה כי היא התשתית לרגשות שאנו חווים. הסתכלות על קווי מתאר של העולם הוא כלי חזק שלא משנה על מה אני מסתכל אני יכול למצוא זווית לקווי מתאר, באופן מופשט גם לאור יש קווי מתאר גם לצבע ובשורה התחתונה גם לרגשות.

ישנם כמה כלים ותרגילים חוץ ממה שתיארתי כאן וארשום כמה מהם

אתחיל באומנות שלי כמובן כי היא באה להציג מערכת יחסים לתפיסה בין רבדים הכרתיים לתת הכרתיים, את הקשר בינהם ואת הדימיון וממש את הצורה של המערכת הזו, מאין מגרש משחקים לתפיסה לטייל בה ולהתחיל לשים לב להקשרים מושרשים ועמוקים שמצביעים כולם לאותו המקום, המקום שבו ישנה עדות למערכת התפיסה

מוסיקה פסיכדלית מורכבת והדוגמאות הטובות ביותר הן Psykovsy ו Sectio Aurea שממש מאפשרות את אותו הדבר שתיארתי על האומנות שלי אבל בצורה שמיעתית

תרגול של קווי מתאר, אפשר לתרגל בשילוב האומנות שלי ומוסיקה פסיכדלית מורכבת לחקר הספקטרום באופן עצים

וכמובן אם אהבתם, אני עושה בגדים ממש שווים עם האומנות שהסברתי עלייה עכשיו ואשמח להרחיב על כל נושא שתואר פה ולשמוע אותכם

-Yoni’s Artistry YLA