16/03/24 ויזואלים, היכולת לראות את ספקטרום הסאונד
“כשמישהו בהשפעה של פסילוסיבין שהפך לפסילוסין, הפסילוסין עובר דרך מחסום הדם מוח ומפעיל קולטן סרוטונין 2א, בעזרת נוירונים פירמידליים הפסילוסין מתקשר לרוחב המוח מה שגורם להפחתה במודולריות, נפרדות התפקוד במוח ועלייה במה שנקרא אינטגרציה של תקשורת, בפשטות פסילוסיבין מגביר תקשורת ברחבי המוח, בנוסף לזה קוראת הפחתה במה שנקרא הארגון ההיררכי של המוח בדרך כלל מידע סנסורי מגיע מהעולם שבחוץ (ראיה שמיעה וכו’) מלמטה למעלה זאת אומרת למטה מההיקף דרך אזורי החישה: העיניים, האף, האוזניים העור ולמעלה אל איזורים במוח שנמצאים עמוק בקליפת המוח כמו התלמוס, התלמוס הוא כמו תחנת ביניים, סוג של מרכזיה ששולחת דברים חזותיים למרכז החזותי, ודברים שמיעתיים למרכז השמיעה ודברי מגע למרכז המגע ודברים שמעוררים זכרון למרכז הזיכרון וכו’.
זה הסידור הטיפוסי, הוא היררכי בגלל שהוא הולך מההיקף עד לאזורי התהליכים המורכבים יותר של המוח שמקשרים את כל זה לזיכרון הקודם ואולי לתוכניות לגבי העתיד.
כאשר פסילוסיבין קיים במערכת, יש הרחבה של זרימת המידע הזה גם מלמטה למעלה. וזה קשור למה שנקרא ‘’thalamic gating’’.
התלמוס הוא ממש כמו מרכזיה בתחנת ביניים שאומר היי שים לב לדברים החזותיים, שים לב לדברים השמיעתיים או שים לב רק לדברים החזותיים והשמיעתיים ותתעלם מרגשות מגע לזמן הנוכחי או להפך.
כאשר יש פסילוסיבין במערכת ושקולטני סרוטונין 2א מופעלים חזק מאוד יש הרחבה עצומה של זרימת המידע מעלה ודרך התלמוס.
אז לא רק שיש יותר תקשורת של מה שנקרא מרכזי מוח מסדר גבוה, אנחנו מתייחסים אליהם כאל מסדר גבוה יותר מכיוון שהם מעורבים בחשיבה וקבלת החלטות ורגשות, ועוד. אבל יש גם שינוי בזרימת המידע החושי אל המוח שבאופן כללי ניתן לתאר כרחבה יותר וכוללת יותר מיזוג של החושים השונים.
וכשאני אומר מיזוג חושים, אני מתכוון גם למיזוג של תחושת האינטרוספקציה, של תחושת הגוף שלנו ומה שקורה בתוך הגוף שלנו וזה ללא ספק מסביר לפחות חלקית מדוע כאשר בהשפעת הפסילוסיבין ניתן לקשר את הנשימה לצליל, ואז פתאום הצליל שחושבים נשלט על ידי הנשימה, או שהצליל עצמו יכול להיות קשור למשהו שאנו חושבים. או שניתן לקשר את הצליל עצמו למשהו שאנו רואים בעיני רוחנו. בעיקרו של דבר מה שאני מתאר כאן הוא שהפעלה של קולטן סרוטונין 2א מאפשרת הפעלה רחבה יותר פחות מדויקת ופחות היררכית של מעגלים מוחיים, וכשאני אומר היררכית, מה שאני מתכוון הוא שבדרך כלל הדברים עוברים מהפריפריה, מהעיניים לתלמוס לקליפת הראייה. אבל כאשר תחת ההשפעה של פסילוציבין, כפי שציינתי קודם אפילו במסכת העין, קליפת העין תהיה מופעלת מאוד גם בהיעדר קלט חזותי כלשהו. אז אם שומעים צליל אולי ממוזיקה, מוטיב מסוים, או קול, וזה קשור למצב רגשי מסוים, זה כעת מתערבב עם תופעה חזותית המתרחשת במוח שאין לה גירוי חיצוני. וכך, בעוד שדפוסי הפעולה במוח בהשפעת פסילוסיבין אינם מקריים, הם הרבה פחות מודולריים והרבה פחות היררכיים, משהם לא תחת ההשפעה של פסילוסיבין.”
כאשר מוסיקה כתובה בתבניות כרונולוגיות שלא נפרדות אחת מהשניה היא יוצרת מן אריג מורכב שיכול לסחוף את כל הקשב שלנו אליו מכיוון שההיקף שלו גדול מהצומת לב האקטיבית שלנו מה שאומר שגם ברגעים שבהם הקשב האקטיבי שלנו לא לא עוקב הקשב הפסיבי שלנו עוקב במידה מסוימת.
במידה ונפנה את הקשב האקטיבי אל הקשב הפסיבי שלנו תהיה לנו אופציה לחקור את ספקטרום השמיעה באופן נרחב יותר.
.כשהקשב האקטיבי ממוקד בקשב הפסיבי מתחיל מסע אל עבר העדות
הקשב הוא מצב שבו הקשב האקטיבי והקשב הפסיבי מחוברים, זא שממצב של קשב אקטיבי נתמקד בקשב הפסיבי עד להגעה חזרה אל הקשב האקטיבי מה שיגרום למצב שבו שניהם יתחילו מאותה נקודה מה שיאפשר מצב של עדות כי לא יהיה לקשב לאן להתפזר
במצב של עדות ניתן לראות את האריג המוסיקלי.
andrew huberman – מקור של החלק הראשון
https://rb.gy/yxmg13 – לעדכונים על מאמרים חדשים ודרופים של החנות
